מתוך הכריכה האחורית: "בשבילה גיבורים עפים הוא סיפורה של קבוצת ילדים משיכון פועלים בחיפה - ילדים של שלהי שנות השישים, שנות הנס של מלחמת ששת הימים, שנות התרוממות הרוח והעתיד המבטיח.
התוכנית הכללית," נזכר אריק, המספר, "היתה למשוך את שנת 1967, שנת הניצחון הגדול, הלאה והלאה, כמה שיותר. למה להחליף כשהכול כל כך נפלא?"
אבל התוכנית הכללית השתבשה, ואיתה גם התוכניות הפרטיות.בשבילה גיבורים עפים הוא סיפור התבגרותם המשעשע והטרגי של חמישה נערים ומדינה אחת בעשורים מלאי התפניות שבין מלחמת ששת הימים לרצח רבין, והוא בעצם סיפור התבגרותנו אנו, הישראלים, כפי שהוא משתקף מן הפינה של שיכון אחד קטן ומופלא בשולי התמונה הגדולה.
בשבילה גיבורים עפים הוא רומן על אהבה: על מה שמפעיל ומכבה אותה, על אהבה לאנשים שפניהם מוכרים לך יותר מפניך שלך ושחייך כרוכים בחייהם יותר מכפי שתבין אי פעם. ובתוך כך הוא גם סיפור אהבה לאישה אחת יחידה במינה, זו שבשבילה גיבורים רוצים לעוף."
מכיוון שקראתי את ספרו הקודם, "שואה שלנו", היו לי ציפיות רבות מהספר הזה, מהסופר הזה.
אז באמת, יש לו כתיבה משובחת ממש. והומור מעולה. אני לא זוכרת ספר שצחקתי במהלך קריאתו כמו מהספר הזה.
אני גם אוהבת את הקונספט הזה, של לספר סיפורים מעין אוטוביוגרפיים, על שיכון רגיל, צ'כונה, עם כל מיני שכנים, סיפורים קטנים, רגילים כאלה. במילים ספורות הוא משרטט את דמויותיהם של הוריו ואת טיב היחסים ביניהם, בלי מילים גדולות, בלי דרמות. סיפורים קטנים, כאלה שנמצאים לידינו, בתוכנו.
הבעיה מתחילה כאשר הוא מנסה להפוך את הדמויות האלה לסיפורה של ה"ישראליות". הספר מתחיל במלחמת ששת הימים, מסתיים דקה לפני רצח רבין ושזור לכל אורכו באזכור אירועים היסטוריים, גם אם הם לא ממש קשורים לשום דבר. את חמשת החברים, ה"חבר'ה", היה עדיף להשאיר ככאלה, במקום לנסות להפוך אותם למסמלי פנים שונים של "הישראלים".
יותר מכך, לאורך הספר פזורים רמזים כאילו התהפוכות שאירעו לחבר'ה מקורן במלחמות, בעיקר מלחמת שלום הגליל, אז הם היו בסדיר. אך לא ברור בדיוק כיצד: מה בדיוק עבר על הגיבור המספר שגרם לו להפוך לבחור שלא לומד ולא עושה דבר מלבד מלבזבז את כספי הירושה שזכה בה? והאם באמת המלחמה היא שגרמה לבורג שבראשו של הבחור השני להתרופף קמעה?
ובאשר להבטחה השנייה מהתקציר שלעיל: אם זה ספר על אהבה, עוד אהבה כזאת ואבדנו. הגיבור, לא רק שלא עף למען אהובתו, אלא לא עושה דבר עבורה, גם כשהיא זקוקה לו ביותר. כאשר היא עוזבת את הארץ בתקופת משבר אישי, הוא לא שומר איתה על קשר. לא מכתבים, לא טלפונים, שום דבר. הוא גם אינו מספק שום סיבה או צידוק למעשיו. ובאשר ל"מבצע הצבאי" שבסוף הספר, שבו יוצאים כל החבר'ה להציל את העלמה מהדרקון, נראה כאילו הוא יצא היישר מסיפוריו של שמואל ארגמן. לא ברור לי מה תורם הסיפור ההזוי הזה לספר.
ומה שמפריע עוד יותר לאורך כל הקריאה הוא יחסו של הגיבור לנשים. זה לא סתם שהספר "לא נקי"; הוא בוטה ומחפיץ. אם הגיבור הוא בן-דמותו של המחבר, כפי שנראה מהעובדה שחלומו של הנער הוא להיות סופר, איך הוא לא מתבייש? ויתרה מכך, איך גם מבקריו האכזריים, שמכנים את הספר "מקומם" ו"חלטוריסטי", לא קובלים על כך?
