המחברת היתה דוברת מועצת יש"ע, ונראה כי בספר זה היא ממשיכה בתפקיד זה. היא רוצה להראות לשמאלנים כי התנחלות היא יישוב קהילתי עם אנשים נפלאים והמון חסד, ושהמתנחלות בעצם נורא סקרניות לפגוש את שכנותיהן, הנשים הפלשתיניות מהכפר השכן.
לדעתי, אם היא היתה פשוט מספרת סיפור על אנשים, סיפור יומיומי, שבמקרה מתרחש בהתנחלות, היו לה יותר סיכויים להגשים את מטרתה. או שבעצם לא – השמאלנים בכל מקרה לא היו קוראים ספר שנכתב בידי מתנחלת. וחבל שמישהי שניחנה ללא ספק בכשרון כתיבה לא מסוגלת להפסיק לחשוב מה השמאלנים יחשבו עלינו. את יודעת לכתוב, את רוצה לכתוב סיפור על התנחלות, קדימה. גם הגיבורה עסוקה במשך כל תחילת הספר בְמַה יחשוב על ההתנחלות ידידה הצלם; אומנם בסוף היא כותבת שהיא הפסיקה לחשוב על זה, אם כי לא ברור בדיוק כיצד ומדוע. חבל שהתהליך הזה לא קרה גם למחברת.
אבל השמאלנים שכן קראו את הספר טענו, ולדעתי בצדק, שזה פרוספקט. לדעתי, לא משום שהוא מעז להציג את ההתנחלות באור חיובי, אלא משום שכל הדמויות בו סטריאוטיפיות וקלישאתיות להחריד: האישה השמנה שמחבקת כל הזמן את ילדיה ואוהבת אותם נורא; האישה היפה שהולכת על הגבול הדק של הצניעות; רואת החשבון המסודרת המנהלת למופת בית מסודר למופת; הדוס המרובע שהולך עם הראש בקיר ואשתו העגמומית שלובשת בגדים מכוערים; בעל המכולת הנדיב שעושה החסדים עם כל מי שאין לו, וכמובן, הרווקה המשכילה שנואשה מלמצוא בעל. למה, לא יכולה להיות רואת חשבון שמנה? או דוס שחושב על דברים ומוכן לבחון אותם מחדש?
עלילת הסיפור, כאילו תת-פעילות של בלוטת התריס שכיחה יותר אצל מתנחלות ופלשתיניות כי הן גרות באזורים גבוהים, מופרכת בעיניי. וכי ירושלים נמוכה יותר מכל ההתנחלויות? ומה עם צפת והרי הגליל? ועוד יותר מופרכת ההתארגנות של המפגש בין המתנחלות לפלשתיניות, התארגנות של נשים שזוכה להתנגדות עזה מצד הגברים.
לא אהבתי את מלחמת הנשים-הגברים שבסוף הספר. גם לא את מקומם של הגברים בספר: מקום רב מוקדש למנחם, הגיס הצדקן והמשעמם להחריד; בעלה של נעמה, עמי, שותק רוב הזמן ונותן לאשתו לעשות כרצונה.
חוץ מזה, באמת שאין סיבה להכניס לספר אחד את כל הנושאים שבעולם – שלום עם הפלשתינים, עמונה, גוש קטיף, יחס לחברה החילונית, תכנון המשפחה, הורות יחידנית, רגשות אשמה הוריים, הנקה, דיאטה, אירוח בשבתות, ועוד ועוד. היו גם כמה קטעים שצרמו אפילו לי: אין צורך להיכנס לפרטים אינטימיים אודות טבילה במקווה וכד', זה לא מוסיף כלום.
והסתייגות אחרונה: מאיפה לקוחה הטענה ש"כל החילוניות רזות בגלל הסמים שהן לוקחות"? ולמה לחזור על זה כמה פעמים? ומדוע אישה בחופשת לידה עושה דיאטה כדי שהחילוניות לא יראו עליה שהיא ילדה שלוש פעמים? תעשי דיאטה כי את רוצה להיראות טוב, תכתבי ספר כי יש לך מה לומר, תפסיקי לרצות להרים את התריס; מי שעומד בצד השני ממילא לא רואה אותך.
