שירה היא בחורה חסידית בת 18 שעומדת להתארס עם בחור בן גילה. אך אז אחותה הגדולה אסתר מתה בשעת הלידה, ומותירה את הגיס, יוחאי, אלמן ואב לתינוק. ליוחאי מוצע שידוך - אלמנה מבלגיה, ורבקה, הסבתא, נעמדת על רגליה האחוריות בניסיון למנוע את האסון הבא, הרחקתו של נכדה הרך ממנה. היא הוגה את הפתרון: שידוך בין יוחאי לשירה.
שירה נקלעת למערבולת. היא בחורה צעירה שרגילה לעשות מה שצריך ומה שמצופה ממנה, אבל פתאום זה לא מספיק. ראשית, אביה לא בעד השידוך הזה, כך שלא ברור האם זה באמת מה שצריך. ושנית, מצפים ממנה למשהו שחורג ממסלול החיים הרגיל של בנות גילה. לא רק שזה לא פשוט לבחורה צעירה להתחתן עם אלמן ואב לתינוק, אלא שכאן מדובר באלמן של אחותה הגדולה, הנערצת. הדמות הגברית שממנה היא היתה רגילה לשמור מרחק של כבוד, פתאום הופכת למועמד לשידוך. אך מעבר לכך, שירה מגלה שלעשות מה שמצופה ממנה זה לא מספיק. כשהיא אומרת לאדמו"ר שהיא מוכנה לבצע את המשימה, הוא לא מאשר את השידוך. פתאום מצפים ממנה גם לרצות את יוחאי, לאהוב אותו.
בסצינה הדרמטית של הפגישה ביניהם היא נקרעת בין הרצון שלה לגרום לזה להצליח לבין מה שהיא חשה כחובתה המוסרית: חברתה פרידה טוענת שאסתר אמרה לה שאם יקרה לה משהו היא רוצה שיוחאי יתחתן איתה. שירה באמת לא רוצה למנוע מפרידה מעוכבת השידוך (לא ברור למה היא לא מצליחה להתחתן ואפילו נעקפת בידי אחותה) את השידוך המובטח לה. ההתנהגות של שירה מובנת, של יוחאי פחות. קודם כל, הוא אומר לה שהיא יפה, דבר שלא נראה לי שבחור חרדי יגיד לבחורה שאינה אשתו. וכששירה מספרת לו בתום לב על פרידה הוא נפגע ונפרד ממנה בבוטות. בעוד הוא מאשים אותה שפגעה בו, נראה שהוא פוגע בה יותר.
הטרנספורמציות שחלות בגיבורי הרומן לא מוסברות. מתי יוחאי מתחיל לראות בשירה שידוך רצוי ומתי שירה בו - זה לא לגמרי ברור. מצד אחד ברור שהסרט, שכולו רמיזות ושיחות בדלתיים סגורות, לא מראה לנו הכל. מצד שני, די ברור ששירה לא אדישה ליוחאי, שאולי בגדיו החסידיים מסתירים קצת את חתיכותו של יפתח קליין, אך הוא מתגלה כבחור מפותח רגשית ביותר, שיודע להגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון (ובקולו המרשים, כמובן). יוחאי אולי מתחיל לראות בה מעבר ל"ילדונת" כשהיא מטפלת בבנו הקט.
השאלה המרכזית היא האם באמת גם בחיים האמיתיים כולם היו מחכים לראות מה שירה מרגישה כלפי יוחאי. הרי גם הסרט אינו מתכחש לעובדה שהשידוכים בחברה החרדית מאורגנים על בסיס פרמטרים ידועים מראש כמו גיל, מעמד, כסף, ייחוס. בדרך כלל גם רגשותיהם של הצעירים מותאמים לסכימה הזאת, כמו שרואים בתחילת הסרט, ששירה מתלהבת מהשידוך המוצע לה עוד לפני שהחליפה איתו מילה. די לה בידיעה שההורים שלה חושבים שהוא מתאים לה ובמעט ההורמונים המפעמים בה. אך במקרים רבים מופעל על הצעירות לחץ - מתון או כבד - להיענות לשידוכים "טובים", גם אם הן לא "מרגישות". בסרט האמא משתייכת לאסכולה המעשית הזאת, בעוד הגברים - האבא, יוחאי ואפילו האדמו"ר - חולקים על גישה זו לחלוטין. האומנם?
רוב הסרט מתנהל בתוך הבית, בית הכנסת ובית האדמו"ר. כך שלמרות שגיבוריו גרים בתל אביב, כמעט לא רואים זאת בסרט. להפך, רואים באריכות את דלת הבית נפתחת ונסגרת, ואת דלתות ההזזה של החדר שמשמש לפגישות ולשיחות עם השדכן נפתחות ונסגרות, כביכול כדי להדגיש שהכל קורה בפנים והעולם הזה מסוגר בפני העולם שבחוץ. סצינות רבות גם מדגישות כי למרות שהנשים יושבות בנפרד מהגברים בסעודות שבת ופורים, הרבה דברים קורים ביניהם. אבל למרות הנסיונות להקל על האווירה באמצעות נגינת האקורדיון של שירה, זמירות שבת וסצינה אחת או שתיים שמעלות חיוך על השפתיים, ברוב הסרט שורה אווירה כבדה משהו.
ובאשר לסוף: נראה שכולנו היינו רוצים לסיים את הצפייה בסצינה של חתונה ואולי אפילו של נשיקה, עכשיו שזה מותר. אבל נראה לי שהיוצרת התכוונה להגיד, כן, אני יודעת, התחתנתם לשביעות רצון כולם, אבל זה לא אומר שמעכשיו הכל יהיה פשוט. עכשיו, כשאתם בבית שלכם, ללא נוכחות ההורים, הכל מתחיל.
שירה נקלעת למערבולת. היא בחורה צעירה שרגילה לעשות מה שצריך ומה שמצופה ממנה, אבל פתאום זה לא מספיק. ראשית, אביה לא בעד השידוך הזה, כך שלא ברור האם זה באמת מה שצריך. ושנית, מצפים ממנה למשהו שחורג ממסלול החיים הרגיל של בנות גילה. לא רק שזה לא פשוט לבחורה צעירה להתחתן עם אלמן ואב לתינוק, אלא שכאן מדובר באלמן של אחותה הגדולה, הנערצת. הדמות הגברית שממנה היא היתה רגילה לשמור מרחק של כבוד, פתאום הופכת למועמד לשידוך. אך מעבר לכך, שירה מגלה שלעשות מה שמצופה ממנה זה לא מספיק. כשהיא אומרת לאדמו"ר שהיא מוכנה לבצע את המשימה, הוא לא מאשר את השידוך. פתאום מצפים ממנה גם לרצות את יוחאי, לאהוב אותו.
בסצינה הדרמטית של הפגישה ביניהם היא נקרעת בין הרצון שלה לגרום לזה להצליח לבין מה שהיא חשה כחובתה המוסרית: חברתה פרידה טוענת שאסתר אמרה לה שאם יקרה לה משהו היא רוצה שיוחאי יתחתן איתה. שירה באמת לא רוצה למנוע מפרידה מעוכבת השידוך (לא ברור למה היא לא מצליחה להתחתן ואפילו נעקפת בידי אחותה) את השידוך המובטח לה. ההתנהגות של שירה מובנת, של יוחאי פחות. קודם כל, הוא אומר לה שהיא יפה, דבר שלא נראה לי שבחור חרדי יגיד לבחורה שאינה אשתו. וכששירה מספרת לו בתום לב על פרידה הוא נפגע ונפרד ממנה בבוטות. בעוד הוא מאשים אותה שפגעה בו, נראה שהוא פוגע בה יותר.
הטרנספורמציות שחלות בגיבורי הרומן לא מוסברות. מתי יוחאי מתחיל לראות בשירה שידוך רצוי ומתי שירה בו - זה לא לגמרי ברור. מצד אחד ברור שהסרט, שכולו רמיזות ושיחות בדלתיים סגורות, לא מראה לנו הכל. מצד שני, די ברור ששירה לא אדישה ליוחאי, שאולי בגדיו החסידיים מסתירים קצת את חתיכותו של יפתח קליין, אך הוא מתגלה כבחור מפותח רגשית ביותר, שיודע להגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון (ובקולו המרשים, כמובן). יוחאי אולי מתחיל לראות בה מעבר ל"ילדונת" כשהיא מטפלת בבנו הקט.
השאלה המרכזית היא האם באמת גם בחיים האמיתיים כולם היו מחכים לראות מה שירה מרגישה כלפי יוחאי. הרי גם הסרט אינו מתכחש לעובדה שהשידוכים בחברה החרדית מאורגנים על בסיס פרמטרים ידועים מראש כמו גיל, מעמד, כסף, ייחוס. בדרך כלל גם רגשותיהם של הצעירים מותאמים לסכימה הזאת, כמו שרואים בתחילת הסרט, ששירה מתלהבת מהשידוך המוצע לה עוד לפני שהחליפה איתו מילה. די לה בידיעה שההורים שלה חושבים שהוא מתאים לה ובמעט ההורמונים המפעמים בה. אך במקרים רבים מופעל על הצעירות לחץ - מתון או כבד - להיענות לשידוכים "טובים", גם אם הן לא "מרגישות". בסרט האמא משתייכת לאסכולה המעשית הזאת, בעוד הגברים - האבא, יוחאי ואפילו האדמו"ר - חולקים על גישה זו לחלוטין. האומנם?
רוב הסרט מתנהל בתוך הבית, בית הכנסת ובית האדמו"ר. כך שלמרות שגיבוריו גרים בתל אביב, כמעט לא רואים זאת בסרט. להפך, רואים באריכות את דלת הבית נפתחת ונסגרת, ואת דלתות ההזזה של החדר שמשמש לפגישות ולשיחות עם השדכן נפתחות ונסגרות, כביכול כדי להדגיש שהכל קורה בפנים והעולם הזה מסוגר בפני העולם שבחוץ. סצינות רבות גם מדגישות כי למרות שהנשים יושבות בנפרד מהגברים בסעודות שבת ופורים, הרבה דברים קורים ביניהם. אבל למרות הנסיונות להקל על האווירה באמצעות נגינת האקורדיון של שירה, זמירות שבת וסצינה אחת או שתיים שמעלות חיוך על השפתיים, ברוב הסרט שורה אווירה כבדה משהו.
ובאשר לסוף: נראה שכולנו היינו רוצים לסיים את הצפייה בסצינה של חתונה ואולי אפילו של נשיקה, עכשיו שזה מותר. אבל נראה לי שהיוצרת התכוונה להגיד, כן, אני יודעת, התחתנתם לשביעות רצון כולם, אבל זה לא אומר שמעכשיו הכל יהיה פשוט. עכשיו, כשאתם בבית שלכם, ללא נוכחות ההורים, הכל מתחיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה