הכלב היהודי / אשר קרביץ

האם זה בגלל שאני לא אוהבת כלבים (בלשון המעטה) שלא אהבתי את הספר הזה בכלל (וגם זה בלשון המעטה)? לא נראה לי.
הספר מספר על השואה מנקודת מבטו של כלב שנולד בביתה של משפחה יהודייה בגרמניה.
ראשית, הפריעו לי כמה נקודות עובדתיות. המשפחה מתוארת כמשפחה מסורתית ואפילו דתית – הם עושים ארוחות שבת ולא אוכלים במסעדות, לילדים קוראים הערשל ורחל. אם הם דתיים, אולי אפילו אוסטיודן, האם הגיוני שהם יגדלו כלבים בבית? אולי היהודים הדתיים של גרמניה אז עשו זאת, אבל לי זה נשמע מוזר.
כמו כן, הכלב מתאר – בפרק די מחריד לטעמי – כיצד הוא השתתף במצוד אחר יהודים ושלה יהודים ממחבואיהם בזכות חוש הריח שלו. בכל ספרי השואה שקראתי מעולם לא הוזכרה השתתפותם של כלבים בחיפושים אחר יהודים מסתתרים בגטאות. כלבים אכן הוזכרו כנוכחים ושותפים לעינויי הנאצים במחנות. וזו הנקודה השנייה שהפריעה לי – הכלב מתאר את המרדפים והעינויים וזה כביכול מהצד שלנו, מהצד של הגיבור. זה לא נעים לקריאה.
הנקודה השלישית היא השפה. השימוש בפראפרזות על פסוקים מהתנ"ך צורם גם מבחינת התוכן וגם מבחינת הלשון. הספר כתוב בלשון קלה ואז פתאום הקטעים הכבדים האלה פשוט לא קשורים.