בראוניז שוקולד גבינה משויישים

השבת התארחתי אצל חברה וחובת העוגה עליי.
רציתי משהו עם שוקולד, לא פשוט מדי כי מצפים ממני לעוגה מושקעת, לא מסובך מדי כי הייתי נורא עייפה, ולא פאי שוקולד כי זה מה שהכנתי פעם שעברה.
נזכרתי במתכון ששמתי עליו עין מזמן, של פיית העוגיות האלופה, בראוניז גבינה משוישים,
אבל קצת פישטתי את ההכנה. ככה זה הולך:


לבראוניז:
200 גרם שוקולד מריר
200 גרם חמאה
שליש כוס סוכר לבן
חצי כוס סוכר חום
3 ביצים
1 כפית וניל
חצי כוס קמח

לגבינה:
500 גרם גבינה לבנה (5 או 9 אחוז)
2 ביצים
2 כפות סוכר
1 כפית וניל
רבע כוס קמח

1. ממיסים את השוקולד והחמאה. מוסיפים את הסוכרים.
2. מוסיפים את הביצים אחת אחת ומערבבים היטב. מוסיפים את שאר החומרים ומערבבים. שומרים בצד 2-3 כפות מהתערובת.
3. מעבירים לתבנית מלבנית בינונית שמים במקרר לפחות חצי שעה (כדי שיהיה ניתן לשפוך את השכבה הבאה בלי שתתערבב עם השוקולד).
4. מערבבים את הגבינה עם יתר החומרים. מפרישים כ-2 כפות אותן מערבבים עם השוקולד ששמרנו בצד. שופכים על תערובת השוקולד.
5. מנטפים בכפית מהתערובת ששמרנו בצד על העוגה. משיישים בעזרת סכין.
6. אופים בחום בינוני נמוך (160 מעלות) כחצי שעה-40 דקות.

למלא את החלל / רמה בורשטיין

שירה היא בחורה חסידית בת 18 שעומדת להתארס עם בחור בן גילה. אך אז אחותה הגדולה אסתר מתה בשעת הלידה, ומותירה את הגיס, יוחאי, אלמן ואב לתינוק. ליוחאי מוצע שידוך - אלמנה מבלגיה, ורבקה, הסבתא, נעמדת על רגליה האחוריות בניסיון למנוע את האסון הבא, הרחקתו של נכדה הרך ממנה. היא הוגה את הפתרון: שידוך בין יוחאי לשירה.
שירה נקלעת למערבולת. היא בחורה צעירה שרגילה לעשות מה שצריך ומה שמצופה ממנה, אבל פתאום זה לא מספיק. ראשית, אביה לא בעד השידוך הזה, כך שלא ברור האם זה באמת מה שצריך. ושנית, מצפים ממנה למשהו שחורג ממסלול החיים הרגיל של בנות גילה. לא רק שזה לא פשוט לבחורה צעירה להתחתן עם אלמן ואב לתינוק, אלא שכאן מדובר באלמן של אחותה הגדולה, הנערצת. הדמות הגברית שממנה היא היתה רגילה לשמור מרחק של כבוד, פתאום הופכת למועמד לשידוך. אך מעבר לכך, שירה מגלה שלעשות מה שמצופה ממנה זה לא מספיק. כשהיא אומרת לאדמו"ר שהיא מוכנה לבצע את המשימה, הוא לא מאשר את השידוך. פתאום מצפים ממנה גם לרצות את יוחאי, לאהוב אותו.
בסצינה הדרמטית של הפגישה ביניהם היא נקרעת בין הרצון שלה לגרום לזה להצליח לבין מה שהיא חשה כחובתה המוסרית: חברתה פרידה טוענת שאסתר אמרה לה שאם יקרה לה משהו היא רוצה שיוחאי יתחתן איתה. שירה באמת לא רוצה למנוע מפרידה מעוכבת השידוך (לא ברור למה היא לא מצליחה להתחתן ואפילו נעקפת בידי אחותה) את השידוך המובטח לה. ההתנהגות של שירה מובנת, של יוחאי פחות. קודם כל, הוא אומר לה שהיא יפה, דבר שלא נראה לי שבחור חרדי יגיד לבחורה שאינה אשתו. וכששירה מספרת לו בתום לב על פרידה הוא נפגע ונפרד ממנה בבוטות. בעוד הוא מאשים אותה שפגעה בו, נראה שהוא פוגע בה יותר.
הטרנספורמציות שחלות בגיבורי הרומן לא מוסברות. מתי יוחאי מתחיל לראות בשירה שידוך רצוי ומתי שירה בו - זה לא לגמרי ברור. מצד אחד ברור שהסרט, שכולו רמיזות ושיחות בדלתיים סגורות, לא מראה לנו הכל. מצד שני, די ברור ששירה לא אדישה ליוחאי, שאולי בגדיו החסידיים מסתירים קצת את חתיכותו של יפתח קליין, אך הוא מתגלה כבחור מפותח רגשית ביותר, שיודע להגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון (ובקולו המרשים, כמובן). יוחאי אולי מתחיל לראות בה מעבר ל"ילדונת" כשהיא מטפלת בבנו הקט.
השאלה המרכזית היא האם באמת גם בחיים האמיתיים כולם היו מחכים לראות מה שירה מרגישה כלפי יוחאי. הרי גם הסרט אינו מתכחש לעובדה שהשידוכים בחברה החרדית מאורגנים על בסיס פרמטרים ידועים מראש כמו גיל, מעמד, כסף, ייחוס. בדרך כלל גם רגשותיהם של הצעירים מותאמים לסכימה הזאת, כמו שרואים בתחילת הסרט, ששירה מתלהבת מהשידוך המוצע לה עוד לפני שהחליפה איתו מילה. די לה בידיעה שההורים שלה חושבים שהוא מתאים לה ובמעט ההורמונים המפעמים בה. אך במקרים רבים מופעל על הצעירות לחץ - מתון או כבד - להיענות לשידוכים "טובים", גם אם הן לא "מרגישות". בסרט האמא משתייכת לאסכולה המעשית הזאת, בעוד הגברים - האבא, יוחאי ואפילו האדמו"ר - חולקים על גישה זו לחלוטין. האומנם?
רוב הסרט מתנהל בתוך הבית, בית הכנסת ובית האדמו"ר. כך שלמרות שגיבוריו גרים בתל אביב, כמעט לא רואים זאת בסרט. להפך, רואים באריכות את דלת הבית נפתחת ונסגרת, ואת דלתות ההזזה של החדר שמשמש לפגישות ולשיחות עם השדכן נפתחות ונסגרות, כביכול כדי להדגיש שהכל קורה בפנים והעולם הזה מסוגר בפני העולם שבחוץ. סצינות רבות גם מדגישות כי למרות שהנשים יושבות בנפרד מהגברים בסעודות שבת ופורים, הרבה דברים קורים ביניהם. אבל למרות הנסיונות להקל על האווירה באמצעות נגינת האקורדיון של שירה, זמירות שבת וסצינה אחת או שתיים שמעלות חיוך על השפתיים, ברוב הסרט שורה אווירה כבדה משהו.
ובאשר לסוף: נראה שכולנו היינו רוצים לסיים את הצפייה בסצינה של חתונה ואולי אפילו של נשיקה, עכשיו שזה מותר. אבל נראה לי שהיוצרת התכוונה להגיד, כן, אני יודעת, התחתנתם לשביעות רצון כולם, אבל זה לא אומר שמעכשיו הכל יהיה פשוט. עכשיו, כשאתם בבית שלכם, ללא נוכחות ההורים, הכל מתחיל.

החוק למניעת בדידות / מיכאל שיינפלד

השנה היא 2020. ח"כ אחד יוזם חוק שמטרתו למנוע בדידות ובפועל הוא מטיל סנקציות על הבודדים, כלומר כל מי שבגילאי 30-50 ולא נמצא בזוגיות קבועה. יוני פכטר, רווק בן 36, מחליט להיאבק בחוק.
סיימתי לקרוא את הספר בשבת אחת. הוא מעניין וסוחף. וגם הסוף טוב. כלומר הוא לא טוב, הוא לא הפי אנד, וזה מפתיע, וזה מה שיפה.
אבל הוא גם ספר מטריד. ברור שמדינה מתוקנת לא צריכה להפלות אנשים על בסיס סטטוס משפחתי, אבל מנהיג המאבק אינו מסתפק בנימוק הדמוקרטי הזה, אלא טוען ליתרונות הבדידות. יש בספר כמה נאומים, כלומר עמודי הגיגים, שאשכרה מדברים בשבח הבדידות. ככה באמת חושבים רווקים בני 36? איזה פחד. בעיקר לרווקות בנות שלושים פלוס.
אז נכון שבסוף הגיבור מגיע לאיזושהי טלטלה שאולי גורמת לו להבין שיש כאן איזושהי בעיה. אבל גם הספר לוקה לדעתי, אם כי אולי זה בכוונה, בנכות רגשית מסויימת. מה אנחנו יודעים על הגיבורה עילית, חוץ מזה שיש לה שיער אדום? אפילו לא בת כמה היא, איפה היא עובדת, שלא לדבר על  תכונות אופי או איך היא אוהבת את הקפה שלה. גם אחיו ואחיותיו של יוני מתוארים ע"י סטטוסם בלבד: האחות הנשואה, האח הגרוש, האח הנשוי הטרי. מעבר לזה אין לנו מושג על אופיים או על מראם. האמא היא היחידה היוצאת מן הכלל והדילמות שלה קיימות, אם כי נדושות במקצת. מה שמעלה את החשד לקלישאה שרווקים מבוגרים קשורים יותר מדי לאמא שלהם..
ועוד משהו: הבנתי שהסיפור מתרחש בסביבה נטולה דתיות, על מנת שגם קוראים חילונים יוכלו להתחבר. אבל נראה לי שלמרות הכל, רוב הקוראים של סופר דתי הם דתיים. בכל זאת, לחילונים יש עשרות סופרים משלהם. חוץ מזה, איזה חילוני יתחבר לתיאור רומן שחוץ מאזכור של נשיקה ורמז ללילה שבו הם היו יחד לא קורה בו דבר? נראה לי שכבר עדיף להיות אותנטי ולכתוב דברים מעולמו של המחבר. לדעתי, ונראה לי שאני לא היחידה שחושבת ש"מים שאין להם סוף" הוא ספרו המוצלח ביותר של שיינפלד, משום שבו הוא כותב על חוויות מעולמו הפנימי. וגם בספר הזה, החלקים המוצלחים ביותר לדעתי היו הפוסט של הרווקה הדתיה, שהיה מרגש וקולע ממש, ותפילה לשלום הבודדים שאמורה להיאמר בבתי הכנסת. לך בכוחך זה.

בראוניז שוקולד-בננה

תכננתי דווקא להכין בראוניז חמאת בוטנים (מהגיליון האחרון של "על השולחן"), אבל אז מבטי נפל על שלוש בננות בשלבי גסיסה. חשבתי על זה שאם יש פאי שוקולד-בננה, למה שלא יהיה בראוניז בננה? חיפוש קצר בגוגל אישש את השערתי, ברור שהאמריקאים כבר חשבו על זה..

להלן עיבוד למתכון של מרתה סטיוארט שמצאתי כאן.

החומרים:

200 גרם שוקולד מריר

200 גרם חמאה

1 כוס סוכר

3 ביצים

1 כוס קמח

1 גביע (250 גרם) גבינת שמנת

2 בננות בשלות

ההכנה:

1. ממיסים שוקולד, חמאה וסוכר.

2. מכבים את האש. מוסיפים ביצה אחר ביצה ומערבבים היטב לאחר כל תוספת. מוסיפים גם את הקמח ומערבבים.

3. מעבדים את הגבינה והבננות למחית חלקה (במעבד מזון או בעזרת בלנדר מוט).

4. יוצקים את תערובת השוקולד לתבנית מלבנית בגודל 25X33 ס"מ. מניחים את תערובת הבננה בכמה מקומות מעל השוקולד. בעזרת סכין משיישים.

5. אופים בחום בינוני כחצי שעה (שימו לב לא לייבש). מקררים ואז פורסים לריבועים.

קרם שניט

לפני כמה זמן פתאום עלה בדעתי שמעולם לא אכלתי קרם שניט. כן, אני יודעת, זה מוזר, אבל יש לי רשימה של "חורים בהשכלה" כאלה ואני לאט לאט ממלאת אותם.. כמה ימים אחר כך הייתי בסופר ונתקלתי בחבילת עלים מוכנים לקרם שניט. אז אולי באופן מסורתי מכינים קרם שניט עם בצק עלים, אבל אני לא אוהבת בצק עלים במתוקים, והבצק הזה דווקא טעים. מכאן הדרך היתה קצרה לקרם שניט אצלי בצלחת.

לבצק:

בצק מוכן או בצק עלים

למילוי:

2 כוסות חלב

1 כפית תמצית וניל

6 כפות סוכר

4 חלמונים

2 כפות קורנפלור

להגשה:

אבקת סוכר

1. מרתיחים את החלב עם הווניל ושתי כפות סוכר.

2. בקערה טורפים היטב את שאר הסוכר עם החלמונים והקורנפלור.

3. מוסיפים בהדרגה כחצי מתערובת החלב הרותח לקערת החלמונים ומערבבים היטב.

4. מחזירים את תערובת החלמונים לסיר החלב ומבשלים על אש קטנה תוך ערבוב רצוף עד שמסמיך (כ-20 דקות).

5. מניחים עלה בצק בתבנית, יוצקים מעליו את הקרם ומכסים בעלה נוסף.

6. מקררים לפחות שעה.לפני ההגשה מעטרים באבקת סוכר.

רביעי בערב / יעל הדיה

הרשת מלאה ביקורות נלהבות על ספרה החדש של יעל הדיה, רביעי בערב, העוסק בקבוצת תמיכה להורים המונה שבעה אנשים, בהם שני זוגות, אם חד הורית, אב הומו, ועוד אם אחת. נרי ליבנה אף הגדילה עשות בקביעתה " האם יעל הדיה היא הסופרת הישראלית הטובה ביותר? ספרה החדש 'רביעי בערב' הופך את השאלה לרטורית. "

ובכן, לדעתי התשובה היא לא. דווקא אהבתי אותה, את יעל הדיה, בספריה "שלושה סיפורי אהבה" ו"תאונות" וחיכיתי לספרה החדש. אך לאן נעלם הסגנון הנשפך, שמושך אותך לקרוא עוד ועוד, המשפטים הקטנים האלה שאתה קורא וחיוך קטן של שביעות רצון מתפשט על שפתיך?

במקום זה יש כאן שבירה חזקה לתיאורים מיניים מפורטים, לטעמי מפורטים הרבה יותר מדי. כמו כן, במקום הרומנים הקודמים שהתמקדו בסיפור אחד - איש ואישה נפגשים, בדרך כלל (במיוחד אהבתי את הסיפור הראשון ב"שלושה סיפורי אהבה" שבו יש רק איש, אישה וכלב, אפילו בלי שמות) - פה יש כאן ניסיון לגעת בהמון נושאים, כמעט בכל הנושאים תחת מטריית ההורות: הפרעות קשב, אנורקסיה, קיום יחסים בגיל צעיר, משפחות חד הוריות, נטישה על ידי אחד ההורים, מערכות יחסים תלותיות של הורים וילדים, ובנוסף - נשים שמנות, אנשים שמקצועם הוא כתיבה והם לא מצליחים לכתוב, בעיות בזוגיות.

בכלל, נראה שבכל מקום שאליו נפנה את עינינו ניתקל בבעיה נוספת. מובן שלאנשים שהולכים לקבוצת תמיכה יש איזושהי בעיה בגידול הילדים, אחרת הם היו נשארים בבית מול הטלויזיה, אבל האם הכרחי שלכולם תהיה גם ילדות דפוקה, גם זוגיות דפוקה וגם ילדים בעיתיים? ומדוע על הילד היחיד שאין לו בעיות, עילם, אנחנו לא יודעים כלום? אולי הוא אוהב לשמוע מוזיקה, אולי הוא אוהב שוקולד, אולי הוא מצייר נורא יפה? כמובן, גם הילדים הבעיתיים - יכול להיות שגם מיכאל מוכשר במשהו ושסיוון רוקדת או שנטע מתנדבת פעם בשבוע, אבל לא בספר הזה, בספר הזה רק רע לכולם.

דווקא את הסוף, שהרוב לא אהבו, אני אהבתי. לראות שהעלמה הזאת היא לא איזו קוסמת, ולחזור להתחלה בסוף. דווקא השאיר טעם נחמד.

עוגת פאדג' שוקולד / רביבה וסיליה

לא ממש עוגה, מעין מוס אפוי, לא מדי מתוק, אבל שוקולדי-שוקולדי..

החומרים (אני הכנתי חצי כמות):

8 ביצים, מופרדות

400 גרם שוקולד מריר

200 גרם חמאה

2 כפות סוכר

2 כפות קמח

ההכנה:

1. ממיסים שוקולד וחמאה.

2. מקציפים את החלמונים עם כף סוכר. מוסיפים גם את הקמח וממשיכים להקציף.

3. מקציפים את החלבונים עם כף הסוכר השנייה לקצף יציב.

4. מערבבים את תערובת החלמונים לתוך השוקולד. מוסיפים רבע מקצף בחלבונים בכל פעם ומקפלים בעדינות לתוך התערובת.

5. אופים בחום נמוך (160 מעלות) כ-20 דקות. העוגה מוכנה כאשר הקרום שלה מתחיל להיסדק והתוך עדיין קצת נוזלי. מצננים במקרר כמה שעות לפני ההגשה.